1חטים במנה וחזר ולקחם ממנו בכ"ד סלע מותר ואסור לעשות כן מפני הערמת רבית:2דף סג: רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו האי מאן דיהיב זוזי אתרעא חריפא צריך לאיתחזויי בבי דרי למאי אי למיקנא לא קני ואי לקבולי עליה מי שפרע כי לא מיתחזי נמי מקבל לעולם לקבולי עליה מי שפרע ומאן דיהב זוזי אתרעא לבי תרי תלתא יהיב אי מיתחזי ליה סמכא דעתיה ואי לא לא סמכא דעתיה א"ל אמינא אשכחת פירי דשפירי מדידי ושקלת א"ר אשי השתא דאמרת משום מיסמך דעתא הוא אפילו אשכחיה בשוקא וא"ל סמכא דעתיה.3א"ר נחמן כללא דריביתא כל אגר נטר ליה אסור א"ר נחמן האי מאן דיהיב זוזי לקיראה וקא אזלן ד' ד' וא"ל יהיבנא לך ה' איתינהו שרי ליתינהו אסור פשיטא לא צריכא דאית ליה אשראי במתא מהו דתימא כיון דאית ליה אשראי כעד שיבא בני או עד שאמצא מפתח דמי קמ"ל כיון דמחוסר גוביאנא כמאן דליתינהו דמיא4ואמר ר"נ האי מאן דאוזיף פשיטי מחבריה ואישתכח טפייאתא אי בכדי שהדעת טועה מיחייב לאהדורי ואי לא מתנה הוא דיהיב ליה והיכי דמי בכדי שהדעת טועה דף סד. בעישוריאתא וחימושיאתא כגון שמצא תוספת חמשה או תוספת עשרה חייב להחזיר דאיכא למימר דילמא ה' ה' הוה מני או י' י' הוה מני וקא טעי בחדא י' או בחדא ה' אי נמי כגון דקא מני ה' ומנח חדא והדר מני ה' ומנח חדא לידע כמה ה' קא מני או כמה י' קא מני וטעה ועירבינהו להנהו סימאני בגוייהו הלכך הוא מחייב לאהדורי דטעותא היא ואי לא מתנה הוא דיהיב ליה5א"ל רב אחא בריה דרבא לרב אשי אי איניש תקיפא דלא יהיב מתנה מאי אמר ליה דלמא מיגזל גזליה וקא מבלע ליה בחשבון דתניא הגוזל את חבירו והבליע לו בחשבון יצא ואי איניש מעלמא דלא שקל וטרא בהדיה מאי אמר ליה דילמא איניש אחרינא גזליה ואמר ליה זיל אוזיף ליה לפלניא ואבלע ליה בחשבון6אמר רבא האי מאן דיהיב זוזי לגינאה וקא אזלי עשרה קארי בזוזא בני זרתא זרתא וא"ל יהיבנא לך בני גרמידא גרמידא כיון דממילא קא רבו שפיר דמי ואי קשיא לך הא דתניא ההולך לחלוב את עיזיו ולגזוז את רחליו ולרדות את כוורתו מצאו חבירו ואמר לו מה שעיזי חולבות מכור לך מה שרחילי גוזזות מכור לך מה שכוורתי רודה מכור לך מותר אבל אם אמר לו מה שעיזי חולבות כך וכך בכך וכך מכור לך או מה שרחילי גוזזות כך וכך בכך וכך מכור לך או מה שכוורתי רודה כך וכך בכך וכך מכור לך אסור ואע"ג דממילא קא רבו כיון דליתינהו בההיא שעתא אסור התם לאו מיניה קא רבו דשקלי ליה להאי חלב וגיזה ואתי אחריני הכא קארי מיניה קא רבו דאי שקלית ליה להאי קארי לא אתי אחרינא וכד שביק ליה התם לית ליה ללוה פסידא בגויה הלכך שפיר דמי7אמר אביי שרי ליה לאיניש למימר ליה לחבריה הילך ארבעה זוזי דמי חביתא אי תקפה תקפה ברשותך ואי יקרא או זילא ברשותי אמר ליה רב שרביא לאביי דף סד: האי קרוב לשכר ורחוק להפסד הוא אמר ליה8כיון דקא מקבל עליה זילא ויוקרא קרוב לזה ולזה הוא:9מתני' המלוה את חבירו לא ידור בחצרו חנם ולא ישכור ממנו בפחות מפני שהוא רבית:10דף סה. מרבין על השכר ואין מרבין על המכר כיצד השכיר לו את החצר ואמר לו אם מעכשיו אתה נותן לי הרי הוא לך בעשר סלעים לשנה ואם של חדש בחדש סלע בחדש מותר מכר לו את השדה ואמר לו אם מעכשיו אתה נותן לי היא לך באלף זוז ואם לגורן בי"ב מנה אסור:11גמ' דף סד: א"ר יוסף בר מניומי אר"נ אע"פ שאמרו הדר בחצר של חברו שלא מדעתו אינו צריך להעלות לו שכר הלוהו ודר בחצרו צריך להעלות לו שכר ואפילו בחצר דלא קיימא לאגרא וגברא דלא עביד למיגר איכא דאמרי א"ר יוסף בר מניומי אר"נ אע"פ שאמרו הדר בחצר חברו שלא מדעתו אינו צריך להעלות לו שכר הלויני ודור בחצרי צריך להעלות לו שכר מאן דאמר הלוהו כל שכן הלויני ומאן דאמר הלויני אבל הלוהו לא מ"ט כיון דמעיקרא לאו אדעתא דהכי אוזפיה לית לן בה12והילכתא כלישנא קמא דאפילו הלוהו ודר בחצרו צריך להעלות לו שכר אבל להוציא ממנו בדיינין בהלויני ודר בחצירי מפקינן מיניה אגרא דהויא לה רבית קצוצה אבל הלוהו ודר בחצרו דלאו אדעתא דהכי אוזפיה אבק רבית היא ואינה יוצאה בדיינין דהויא ליה כרבית מוקדמת ורבית מאוחרת ולא תימא דהני מילי היכא דפרע ליה זוזי דאוזפיה והדר קא תבע באגר ביתיה אלא אפילו קא תבע ליה מיקמי דלפרעיה לא מחייבינן ליה לנכויי ליה שיעור אגר ביתיה כדאמרינן לקמן דף סז. אמר רב אשי השתא דאמרת אכל טפי לא מפקינן מיניה אכל שיעור זוזי נמי לא מסלקינן ליה בלא זוזי מ"ט כל סלוקי בלא זוזי אפוקי מיניה הוא13רב יוסף בר חמא הוה תקיף בעבדי דאינשי דמסיק בהו זוזי ועביד בהו עיבידתא א"ל רבא בריה מאי טעמא עבד מר הכי אמר ליה אנא כרב נחמן סבירא לי דאמר רב נחמן עבדא נהום כריסיה לא שוי אמר ליה אימור דאמר ר"נ כגון דארו עבדיה דמרקיד ביני כובי עבדי אחריני דמעבד עבדי מי אמר א"ל אנא כי הא סבירא לי דאמר רב דניאל בר רב קטינא א"ר התוקף עבדו של חבירו ועשה בו מלאכה פטור מ"ט
